פירגונטור

1.

זהו סיפור שקרה לפני שנים רבות (מאוד!) ולכן אני יכולה לספר אותו בלי לחשוש שזהות הנפשות הפועלות תיחשף. ובכן, שתי נשים שונות דיברו את אשר על ליבן. שתיהן גרו בבתים יפים ויקרים בקרבת מקום. הבעיה? ובכן, אחת מהשתיים מרגישה צביטה בלב כשרואה את חברתה. ההורים עוזרים לה יותר, יש לה פרנסה יותר ברווח והחיים שלה באופן כללי מושלמים ונוצצים. זה לא שלאותה אחת חסר. יש לה בעל נפלא, ילדים מקסימים ופרנסה, ובכן, אולי פחות ברווח אבל לחלוטין מספקת את כל מחסורה. אבל לשנייה יש קצת יותר ונוצץ יותר וזה כאב לה. בעברית קוראים לזה קנאה. מה יכולתי לספר לה? לא הייתה לי אפשרות לומר שבדיוק יום קודם לכן סיפרה לי הראשונה על התמודדות בריאותית קשה שהיא מתמודדת אתה ואשר עליה להישמר בסוד מכל מיני סיבות. שתקתי. ובתוכי חשבתי כמה הסיפור הזה מייצג את כל הנושא של התמודדות עם קנאה. חושבים שהחיים של החברה תותים עם קצפת ושמנת, בעוד שלכל אחת ואחת מאתנו יש את האתגרים וגם את השמחות. יש לנו מכלול. גם מזה וגם מזה וגם מזה. לעולם הזה ירדנו כדי לעבוד. אבל יודעות מה? תארו לעצמכן שלא הייתי יודעת שלחברה יש התמודדות (שבחסדי שמיים נפתרה ברבות הימים). האם זה בעצם משנה? שאלה נוקבת, ללא ספק. 

2.

מוטו מרכזי שצריך להנחות אותנו בהתמודדות עם קנאה (ותקום מי שזה לעולם לא תופס אותה) הוא: "כל אשר לרעך". חומדת את מה שיש לחברה? משרה נחשקת- ילדים על פי הספר- בית יפה הם רק חלק מתמונה גדולה. תרצי להתחלף אתה לחלוטין? עם כל מה שקיבלה מבורא עולם? אני יודעת את התשובה. לא. לא!!! את רוצה את שלך, רק עם עוד כמה תוספות נחמדות שיש לחברה. זה לא. מקנאה? חשבי לרגע אם את מוכנה לקבל את המכלול כולו.

3.

ואולי כאן המקום לדבר על פרגון. רק מי שחיה באמונה שקיבלנו משמיים במדויק את מה שאנו זקוקות לו כדי לקיים חיים יהודיים מאושרים תוכל לשמוח במה שנתן לה ד'. אף אחת לא לקחה לנו את מה ששלנו ממילא. ומכיוון שכך- למה לא לשמוח עם החברה בהצלחות שלה? מנכ"לית של חברה מצליחה סיפרה לי שמה שהכי כואב לה הוא שכשחוותה תקופה של שפל בעסק היו בלי סוף נשים שבאו ולחשו מילים מנחמות על אוזנה עד שהתחשק לה להקיא. כעת כשהעסק חווה הצלחה ושגשוג היא לא מקבלת אפילו מילה אחת של פרגון ושמחה בהצלחתה מחברות ומכרות.

4.

אבל יש גם סיפורים אחרים. נפלאים. כאלה שאני קוראת להם מרק עוף לנשמה. באופן אישי אני חווה את התחושה המרחיבה את הלב כשחברות לכתיבה מפרגנות מעומק הלב על סיפור טוב או כתבה נחמדה. לא רוצה למנות שמות, כי רבים הם. טובות עין ולב שכמותכן. באחרונה נתנו לי לקרוא עדות מוקלטת וכתובה של יהודי ממשפחתנו על אחד הסיפורים המדהימים מדור הנפילים של היהודים שהקימו את עולם התורה והחסידות לאחר השואה. אותו אדם הכיר את הנפשות הפועלות מקרוב וכה סיפר: אחד האדמו"רים הידועים מן הדור הקודם שהיה אדמו"ר עוד לפני השואה החליט לעזור לבן דודו שהיה אמנם נצר למשפחה אבל מעולם לא נשא בכתר האדמו"רות לפתוח חסידות מתחרה (!) לחסידות שלו. אותו אדמו"ר ענק בענקים נתן לבן דודו את כל הכספים, העזרה והסיוע הטכני על מנת להצליח במשימה. מיוזמתו. רבים התקשו להבין את המהלך, אבל אותו אדמו"ר אמר: בן דודי איבד את כל אשר לו בשואה. רק בדרך זו, של דאגה לצאן מרעיתו, יצליח להשתקם ולעמוד על רגליו. וכך אכן היה!

5.

ולסיום, קוריוז מרתק: ב-17 ביולי בכל שנה נחגג "יום הפרגון הבינלאומי" (International Firgun Day). ביום זה, אנשים בכל העולם חולקים מחמאות ומביעים הערכה אמתית להישגים של אחרים. היוזמה החלה בשנת 2014 על ידי ארגון ללא מטרות רווח ישראלי (איך לא?) בשם "Made in JLM". הארגון אף מפעיל כלי של בינה מלאכותית המאפשר ניסוח אוטומטי של פרגונים במספר שפות. לתוכנה קוראים בשם "Firgunator"- פירגונטור. עד כמה שזה יישמע מלאכותי- אני בעד. יום אחד שירגיל אותנו להגיד מילים טובות ואנחנו כבר נכנסות לוויב של פרגון ועין טובה לאחרים. ממליצה לכל אחת מאתנו להחזיק פירגונטור וירטואלי בלב. תגלו דבר מדהים. שזה עושה טוב לא רק למי שמפרגנים עליו אלא גם- ובעיקר- לכן!!!