1.
אתם זוכים להתרפק על סבא וסבתא? להתקרב אליהם כמה שאפשר, להיות אתם, להריח את הריח הכל כך עמוק של הבית שהם בנו, של המורשת שהעבירו הלאה למשפחה? לאחרונה נסע אחד המכרים שלנו לחו"ל רק כדי לתפוס עוד כמה דקות עם סבתא שלו בת התשעים וחמש שחיה אי שם. סבתא היא נכס, אוצר, מתנה אדירה שחייבים לחוות הכי עמוק ורחב וקרוב שאפשר. אם עד היום ידעתי שכיבוד סבא וסבתא היא ממקום של מצוות כיבוד הורים, וזה אכן כך, לאחרונה למדתי משהו נוסף, חדש ומרתק ממש. במשפחתנו עורכים עכשיו ספר מיוחד ונדיר על סבא של בעלי זצ"ל, וכעת שלח לנו העורך המקצועי את דבריו של הגאון רבי זאב פריינד שליט"א בהספד. כל סיפור, כל מילה בהספד הזה הוא לימוד לדורות, אבל אחד הדברים המדהימים שחידש לי ההספד הוא דברי החזון אי"ש במסכת בבא קמא: "ומי שהוא עשיר בעובדות ובמעשים מדורות קודמים יש לו קדושה וחכמה יתירה". כלומר, אתם קרובים לסבא וסבתא? שומעים ולומדים מהם על הדור הקודם? בכך אתם גם זוכים לקדושה וחכמה יתירה.
2.
זכיתי אני באופן אישי לסבא הגאון רבי יעקב אהרון לוי זצ"ל, ראש כולל בית יצחק הלוי משך ארבעים שנה, שהספיג את דמנו בסיפורי אמונה וקדושה מהדור הקודם. מהרבנים, מאביו הצדיק, מסבותיו. אין לתאר ולשער את ערך הנכס שאנו נושאים אתנו מכל סיפור וסיפור שהעביר משך כל שנות ילדותנו והתבגרותנו מכל תקופות חייו: עבר של לפני השואה, ההתמודדות תוך כדי המלחמה וגם שנות הבניין והצמיחה של אחרי. סבא נפטר לפני שנה והותיר את כולנו הלומים וכואבים, אבל כל סיפור וכל עובדה שהעביר לנו היא אוצר שילווה אותנו כל החיים. ואגב, לעיתון "פנינה" יש זכות עקיפה על תיעוד סיפורו של סבא זצ"ל על ידי "גנזך קידוש ד'", אבל את הסיפור המדהים הזה של השגחה פרטית נספר לכם בהזדמנות אחרת.
3.
ובחזרה לדברי החזון אי"ש. החזון אי"ש מביא את מה שאומר הרא"ש במסכת בבא קמא על מחלוקת הראשונים בעניין מסוים שהלכה כמותו משום "שכל דבריו דברי קבלה". שואל החזון אי"ש על 'דברי קבלה' – האם לא חידש דבר מעצמו? האם את הכל קיבל מרבותיו איש מפי איש עד משה ולא הוסיף משלו? אלא, וודאי שחידש ואמר מעצמו דברים רבים, אבל: "נראה שרבנו חננאל שימש זקן אחד שהיה עשיר בעובדות ובמעשים מדורות קודמים, ומי שהוא עשיר בעובדות ובמעשים מדורות קודמים יש לו קדושה וחכמה יתירה". ולכן כשבאים לשקול כמו מי ההלכה יש יותר משקל לדבריו של רבנו חננאל!!!
4.
טוב ללכת אל בית האבל. השבוע נכנסתי לניחום אבלים אצל משפחת עוזרי, שכניי. ישבתי עם שרית, שכנתי המדהימה והצדיקה, שתיארה לי את חמותה, מזל עוזרי ע"ה, שנפטרה באריכות ימים כשהיא בערך בת תשעים וחמש. (את גילה המדויק אין לדעת מכיוון שלא היה רישום מסודר באותם ימים בתימן). מזה שנים ששמעתי משרית על חמותה הצדיקה, אבל עכשיו זכיתי לשבת ולשמוע בצורה מרוכזת מהבנות ומהכלה. איזו דמות!!! איזו צניעות! צניעות אמתית, טהורה מלאת חן שנשארה אתה מתימן של פעם. ראיתי תמונות של מזל בכותל המערבי. איזו אהבה לבורא עולם!!! רואים בעיניים את הכיסופין, את הערגה, את התפילה הישירה בלי מחיצות. כמה שאנסה לא אוכל להעביר במילים את מתיקות הקשר עם בורא עולם כפי שהיא משתקפת מתמונת האישה הזקנה הנשענת על אבני הכותל המערבי. "תמיד היא דיברה עם ד', בכל רגע נתון בחיים היא שיתפה ודיברה והתפללה אליו", סיפרו לי בנות המשפחה. ומדובר באישה שלא ידעה קרוא וכתוב, אבל להתפלל היא ידעה גם ידעה! שמעתי על מסירות לאב המשפחה, על קימה כל בוקר בארבע לפנות בוקר כדי ללוות אותו אל בית הכנסת, על חסדים עם כל יולדות השכונה בבית ישראל. את בנה הראשון חטפו ממנה בעלותה ארצה, אבל מכריה מספרים איך תמיד הייתה חיובית ושמחה, אופטימית ואוהבת חיים על אף האסון הנורא שפקד אותה. כמה טוב להתרפק על הדורות הקודמים. לקבל מהם חיזוק ופרופורציה לדור הלחוץ והמבולבל שלנו. שנזכה.