בס"ד
1.
בואו נדבר על פרפקציוניזם. לא, בעצם, בואו נדבר על שמחה. חכו רגע, אולי נדבר על שניהם? טוב, הבנתן את הכיוון. וכן, בטור הזה אני בהחלט באה לומר שהרפיה, שחרור, וויתור על הישגים מושלמים יכולים להביא בכנפיהם אושר רגוע ויציב. אני לגמרי פרפקציוניסטית ואני גם בנאדם שמח, תגידו לי. אז כן, יש כאלה. החוקרים פרקר ואדקינס תיארו שני סוגי פרפקציוניזם. פרפקציוניזם נורמלי – כאשר הפרפקציוניסט מפיק הנאה ממאמציו, ופרפקציוניזם נוירוטי – שלעולם לא יחוש סיפוק ממעשיו, שכן לתפישתו לעולם לא עשה די. אז אם את שמחה ומאושרת על אף (או בזכות) שאת פרפקציוניסטית, סביר להניח שאת שייכת לסוג הראשון. אישה שעמלה, ואפילו עמלה קשה, אבל שמחה להשקיע ולעבוד. העבודה היא חייך. אשרייך.
2.
אבל כמו שאפשר להבין, אם כל נשות ישראל היו מרוצות מהפרפקציוניזם שלהן, הטור הזה, מסתבר, היה מיותר. את הטור כתבתי מתוך רצון לתת כמה כלים לנשים שחושבות שהשאיפה שלהן לשלמות גורמת להן לאומללות ולמרדף כל החיים אחר אושר בלתי קיים. תחילה לבשורות הטובות: האושר קיים. הוא ישנו. בורא עולם הביא אותנו לעולם כדי... ובכן, כדי שנתענג על ד' ונהנה מזיו שכינתו. בדיוק לכן אנחנו עסוקים חיים שלמים בחיפוש אחר אושר. עכשיו השאלה איך אנחנו בודקות את עצמנו ואת המטרות שלנו. אם החיפוש אחר שלמות מאמלל ומקשה עלינו – אות וסימן הוא שאנחנו מתאמצות במקומות הלא נכונים, שהרי לא נבראנו כדי להיות אומללים. שאלי את עצמך: האם החיפוש שלי אחר שלמות מגיע ממקומות של רצון לשליטה? ככל שאת מנסה לשלוט יותר את מגלה כמה חלשה את וכמה השליטה רחוקה ממך. מסקנה: כלל ראשון בדרך לאושר – הרפיה. זוהי הרפיה שהיא תוצאה של אמונה עמוקה. של ביטחון. ידיעה שיש מי שמנהל את העולם והוא יעשה הכי טוב עבורך. פעם אמרה לי אישה חכמה שהיא בדקה ומצאה וכמעט כל צער שיש בעולם הוא תוצאה של ירידה באמונה. בדקתי את זה. מוזמנות לבדוק בעצמכן. כמה, כמה כמה שזה נכון!!! בדוק!!!
3.
ישנו סוג נוסף של פרפקציוניזם, והוא חתירה לשלמות של אדם שתולה את דימויו העצמי בהגעה להישגים גבוהים. אדם כזה מאמין שהזולת יעריך אותו רק אם יהיה מושלם. מדובר באדם שפיתח תלות קיצונית בהערכת הסביבה, ולשיטתו החברה תעריך אותו רק אם יהיה מושלם ויציג הישגים מרשימים במיוחד. פרפקציוניזם כזה נקרא "פרפקציוניזם נתפס". לכולנו ברור שאנשים שמתמודדים עם פרפקציוניזם נתפס סובלים מכך רבות. זו יכולה להיות מורה שבטוחה שרק אם תעמיד מסיבת בת-מצווה מעלפת ממש עם פירוטכניקה שטרם באה לעולם יעריכו אותה באמת, זה יכול גם להיות שף שברור לו שרק עם יוציא מתחת ידיו מנות שנראות לא אמתיות – ייתפס כשף מצוין, וזו יכולה להיות גם עקרת בית שבטוחה שהמשפחה תעריך אותה רק כאשר הבית יהיה נוצץ וכל דבר יעמוד במקומו באופן שבו ייראה כאילו אנשים אמתיים לא באמת חיים בבית שלה. מסקנה: כלל שני בדרך לאושר – הידיעה שאנחנו טובים ואהובים לא בגלל ההישגים שלנו, אלא מכיוון שנבראנו בצלם אלוקים. כל אחד מאתנו ראוי להערכה (עצמית וציבורית) מכיוון שהוא בן של הקב"ה. שנני לעצמך מדי בוקר מול המראה: אני ראויה לאהבה ולהערכה כי אני בת של הקב"ה.
4.
ישנו פרפקציוניזם שהוא תוצאה של חינוך. חוקרים תיעדו פרפקציוניזם מהסוג הזה אצל רבים מבני העם הסיני. זהו פרפקציוניזם נוקשה שמתאר את השאיפה להיות חסר פגמים ולהתנהל ללא טעויות. אבל מה לעשות שבני אדם, מעצם היותם בני אנוש ולא מלאכים נוטים לטעות וליפול מדי פעם? כמה התפעלתי מבוסית של חברה שעובדת בהיי-טק. העובדת, ברגע של עבודה מהירה מדי, מחכה את כל בסיס הנתונים של החברה!!! מדובר היה בטעות שהחברה שילמה עליה בשבוע שלם של עצירה במקום ושחזורים! הבוסית המדהימה הזו ידעה לומר: "כולנו בני אדם. קורה. כדאי להפיק לקחים לפעם הבאה, וללמוד לעבוד לאט יותר, לבודק השלכה של כל הוראה וקוד, אבל בקשר להפעם – נעבור את זה, את הכל עוברים בסוף". איזו התייחסות מופלאה ומיוחדת! אם כן, כלל שלישי בדרך לאושר – קבלה של העובדה שאנחנו בני אנוש ומועדים לטעויות מעצם בריאתנו.
5.
ישנו פרפקציוניזם המתייחס לאחרים. במסגרת הפרפקציוניזם הזה אנשים מצפים מזולתם – בני זוג, ילדים, עובדים שלהם, החברה הסובבת אותם, וכאשר מושא הציפייה אינו עונה עליה במלואה הם מאוכזבים קשות ומגיבים בצורה לא נעימה. בהקשר הזה קראתי על הרב יחזקאל אברמסקי זצ"ל משהו שהפעים אותי ותרם לי כה רבות: מצאו בכתבי הרב קבלה שקיבל על עצמו לשנה החדשה, ובה כתב שקיבל על עצמו לא לצפות מאנשים. וואו. חישבו על כך. כמעט כל צער שיש לנו בבין אדם לחברו מושתת על המקום הזה של ציפייה מבני אדם – אכזבה – כעס. ברגע שאנחנו לא מצפים מאנשים אנחנו גם לא מתאכזבים מהם וגם לא כועסים עליהם. כמה פשוט ככה מורכב... כה הרבה צער היה נחסך מאנשים אם לא היו מצפים מבני אדם בשר ודם. וזה לא נוגע רק למערכות יחסים חיצוניות לנו – חברות, גיסות, שכנות. זה משפיע בראש ובראשונה בבית פנימה מול בן הזוג והילדים. אם כן, כלל רביעי בדרך לאושר – לא לצפות מאנשים.
6.
כלל אחרון וחשוב ביותר, והוא מתקשר במעגל ברור לכלל הראשון ומשלים אותו. כלל חמישי בדרך לאושר – תפילה. דברי עם הקב"ה על כל מה שקורה לך ועל כל מה שתרצי שיקרה לך. בקשי ממנו על הגעה בזמן לעבודה ועל מציאת נעל מתאימה בדיוק לבגד, על הצלחת ארוחת הצהריים ועל אישור הנחה בארנונה. מברכת אותך שתזכי רק לאושר ואושר כל הימים!!!