בס"ד
1.
לפעמים נראה לי שאני צריכה לשלם לכן, קוראות קבועות ואהובות שלי. אתן מאפשרות לי את אחת הגדולות במתנות: היכולת להעניק הלאה את מה שהלב מלא ממנו. הטור הולך אתי שבועיים שלמים, עד היום שבו אני אכן צריכה לשבת ולכתוב באמת. בינתיים הוא מתחלף בערך שמונה פעמים. ביום ראשון בוער לי בלב הנושא של הפרוטקציה. בשני אני חושבת שאכתוב לכן על תורת אביגדור. בשלישי נראה לי שהכי דחוף לכתוב על הנושא של מילים חמות ומחמאות וכמה זה חשוב. בחמישי אני מתחרטת על הכל ומאתחלת את המערכת, כי יש את כל העניין של שמירת הצניעות של חיי הפרט כמו ששמעתי בשיעור מאת הגאון רבי יהושע אייכנשטיין שליט"א. ואז אני יושבת מול כל הנושאים שעלו ובאו אלי ומתחננים לתשומת לבי ומתלבטת כמו שילד מתלבט בחנות צעצועים. אז ילד בחנות צעצועים לא יכול לבחור בהכל, אבל אני – לשם שינוי – דווקא כן יכולה. אז אנסה לקחת מהכל.
2.
אתחיל, אולי, מהסוף. אולי חלקכן זוכרות מדור ישן ב"פנינה", שבו התבקשנו, כמה כותבות, לענות על שאלה אחת, איך נגדיר אותה? די חפרנית מדי שבוע. אם אני לא טועה, חלקנו את המדור יחד דבורי גולובנציץ (הלוא היא דבורי רנד) שרי גרוס ואנוכי. השאלות נעו על המנעד שבין: ספרי לנו על מישהי מעניינת שפגשת השבוע, איזה אירוע מעצבן חווית, ומה היית משנה בשכונה שלך אם הייתה לך אפשרות. אני לא מדייקת, אבל זה היה הכיוון. עניתי בחדווה. זה היה מאתגר וכיפי ונתן הרבה חומר למחשבה. אלא שבשלב כלשהו הלכתי לשמוע שיעור בשכונה שלנו מאת ראש ישיבת "יד אהרון", הגאון רבי יהושע אייכנשטיין שליט"א, וכה היו דבריו של הרב, מקווה מאוד שאני מדייקת, ואתי תלין שגגתי: האם אתן חושבות שצניעות משמעותה רק לבוש? בדור הרשתות החברתיות והשיתופים המתמידים, חשוב לדעת שצניעות היא בראש ובראשונה שמירת העולם הפנימי שלך לעצמך. לא כל אחת צריכה לדעת מה את חווה, מה עובר עלייך ומה את חושבת. בעולם הכללי נהוג לשתף הכל, צניעות היא לדעת שכל אחד חי את חייו שלו מול הקב"ה. זה, בגדול, היה הרעיון, אני לא מדייקת בצורת ההגשה שלו. שמעתי את השיעור והלכתי הביתה המומה. זו הייתה ממש מכה בכנף. זה אמר, בעצם, להתכנס, ולחשוב יותר מפעם אחת מה אני רוצה לפרסם על עצמי ומה לא. המשמעות של זה הייתה לחשוב פעמיים ושלוש לפני כל פרסום. וזה היה קשה. לפעמים קרו לי דברים מצחיקים, יוצאי דופן, מוזרים, דברים מרתקים לפי כל קנה מידה, ובמקום לרוץ לפרסם אותם – הייתי צריכה לשבת על זה ולבדוק את עצמי טוב טוב האם נכון וכדאי לכתוב את הדברים.
3.
האם הפסקתי בגלל זה לכתוב? עיניכן הרואות שלא. אלא מה? היה פה תהליך מזקק. כל מחשבה, כל נקודה שרציתי להעלות על הכתב עברה כמה וכמה שלבים של בירור עצמי עד שבאמת נשמרה כקובץ מוכן לשליחה לעורכת ולחיצה על כפתור ה"שלח". כאנשים שנמצאים פה על במת החיים באופן חד פעמי ומנסים לשפר כל הזמן את הגרסה הראשונית שלנו, אנחנו עורכים עם עצמנו כל העת בירורים ועבודה. במשך הזמן התברר לי שיש לסגנון הזה מעלות: אני פחות עסוקה בעצמי ויותר עסוקה במה שטוב ומועיל לציבור. זה היה מצוין, כי בינינו, את מי בדיוק מעניינת רינה יגר? מעניינת רבקה, רחלי, פייגי, דבורה, נופר, ציפורה, חני, מירי, אביטל ובקיצור – כל אחת בפני עצמה היא מעניינת. בדור ששם בפרונט אנשים שהפכו ברצונם או שלא לידוענים, האמת האלוקית היא לחלוטין הפוכה – את בורא עולם מעניין כל אדם בפני עצמו. כל יהודיה ויהודיה. אין מוכרים יותר ומוכרים פחות. כולנו חשובים ויקרים אצלו באותה מידה. זה היה נפלא.
4.
אבל משהו אחד כן נפל בתהליך והוא שיתוף של חוויות מרוממות, מחשבות על תפקידנו בעולם ובאופן כללי נקודות של קשר עם הקב"ה ועבודת ד'. אז מה עושים? כן לשתף? זה נוגד את עקרונות השמירה על צניעות העולם הפנימי. לא לשתף? הקוראות מפסידות נקודות של רוממות. בשבוע שעבר קראתי משהו ששינה מעט את נקודת האחיזה שלי והפך אותה למרוככת יותר. אינני יודעת אם הבנתי את הדברים לעומקם, אבל כך קראתי בשם הרה"צ רבי צבי מאיר זילברברג שליט"א: עבודת ד' בימינו היא כה רחוקה, כה קטנה, ניצוץ ממש ממה שהיה בדורות הקודמים, כך שלדבר עליה זו אפילו לא גאווה ואין בכך כלום, כי הרי מי שיגיד בדורנו שסיים את הש"ס, הרי בדורות הקודמים סיימו כמה וכמה פעמים בעיון מופלא ובלתי נתפש בדורנו. זה הביא אותי למחשבה ששיתוף בענייני גשמיות ואיפה היינו ומה עשינו הוא אולי מיותר וחסר תוחלת, אבל שיתוף בענייני רוחניות ועבודת ד' יש לו מטרה ובכל אופן אין בכך כלום, כי הרי מה זה לעומת עבודת ד' אמתית שאפשר להגיע אליה. 5.
אז על פרוטקציה עוד לא הספקתי לכתוב וגם לא על מילים טובות ומחמאות, צריך להשאיר קצת לטורים שעוד יבואו בחסד ד' ובזכותה של לימור היקרה, אבל על "תורת אביגדור" כן אני חייבת לכתוב לכן. "תורת אביגדור" היא חוברת קסומה. משהו אחר מכל מה שהכרתן. פעם קראתי אותה באקראי ומאז נשביתי בקסמיה. זו יוזמה של השנים האחרונות להביא מתורת הגאון רבי אביגדור מילר זצ"ל ולהנגיש מדי שבוע בחוברת ערוכה היטב וכתובה מצוין. הצהרה: אף אחד בעולם לא ביקש ממני לשווק את החוברת, אבל הייתי חייבת. היא לא פחות ממרק עוף מנחם לנשמה. תקראו פעם אחת ולא תרצו להפסיק. הרב מילר זצ"ל מלמד אותך לשמוח. להודות על החיים. על הנשימה. על תפוח יפה ועסיסי. באחת הפעמים האחרונות לימד אותנו הרב מילר להודות... על המעקה בחדר המדרגות!!! הכתיבה קולחת, שופעת, מקורית ולעולם לא צפויה או ידועה מראש. ממליצה בחום!!!