בס"ד
1.
השבת שפרשה את כנפיה השלוות על נווה יעקב השקטה לא גילתה לנו על טוויסט בעלילה המתרגש ובא על עם ישראל, עלינו.
הדלקת נרות ותחינות ולכה דודי וחזרה מבית כנסת וברכת הבנים ושולחן ערוך כיאה למלכה. וסעודת שבת מרוממת, דברי תורה וזמירות.
ואז שלווה ברוכה שמשתררת כשהגברים יוצאים לבית הכנסת ללימוד. וכמה רגעים אחר כך – משהו מוזר באוויר.
קולות "בומים" קרובים.
ואולי זה כלום?
מורגלים הם בני שכונת נווה יעקב בקולות נפץ העולים מהמחנה הצבאי הסמוך או לחילופין מחתונות ערביות בשכונות הסמוכות.
נראה שזה שום דבר.
כלומר, הלוואי שזה כלום.
כלום ושום דבר. באמת.
שום דבר?
מהר מאוד התפשטה השמועה הנוראה. עבר ברעם בין הבתים יחד עם סירנות המשטרה והאמבולנסים. בחוצות השכנה הרגועה והירוקה מסתובב מרצח עם אש נוראית בעיניים. מעתה כל מה שידענו על הבית הרגוע והשלו שלנו – ביתנו מבצרנו – מתאיין.
שבת קודש, שבת מנוחה, שבת שבה מתכנסים בבית החם עם כוס תה מעלת אדים ומרפים ממהומת השבוע, אבל בחוץ עוד נהדפים הדי היריות והפחד. ויהודי, גם כשמרגיש בתוך שדה קרב, נפנה לקדוש ברוך הוא, בורא העולמות כולם, יוצר אור ובורא חושך.
שבת היא מלזעוק.
כמה זה קשה.
כמה כוחות נפש מצריך הדבר.
לשיר "מעין עולם הבא יום שבת מנוחה" ולהאמין באמת ובתמים שיש אחד ויחיד משגיח על כל אחד מאתנו בהשגחה פרטית וששום דבר לא קורה סתם. להיזכר בגדולי עולם שהצליחו לשמוח בשבת למרות ועל אף אנשים קרובים ויקרים ללבם הכי שיש שהלכו לעולמם בעיצומה של שבת קודש. כמה כוחות נפש זה מצריך.
2.
אבא, תודה שבראת אותנו יהודים.
ראה מה בינינו לבין בני דודינו.
אנחנו, עם ישראל עם קדוש שדבקים בך בכל לבנו ומאודנו, שכואבים מתוך ערבות הדדית על אחינו היהודים שנרצחו על קידוש שמך, שמחפשים איך להקל, לחבק, להעניק לאחים יהודים כואבים. ומרחק גלקסיות ושנות אור משם – חיות בדמות אדם שמחפשות לזרוע הרג והרס ואובדן של אנשים תמימי דרך, חפים מפשע.
ובכל זאת. בכל זאת.
אנו לקה ועינינו לקה.
3.
כל דבר מדוקדק עד דק משמיים. גם השבת שיחוו – כנראה לראשונה בחייהם – בני מכינה קדם צבאית שהגיעו לנווה יעקב לראות מקרוב איך נראית שבת יהודית. מקום הלינה שלהם נועד סמוך ונראה למקום הפיגוע.
עם פרוש השבת יצאו הנערים הצעירים, תושבי מדינת תל אביב וגלילותיה, אל בתי המארחים החרדים ברחבי השכונה החרדית. סעדו סעודת שבת במחיצתם, חוו מנועם קדושת השבת. התפעלו באמת מחוויית השבת המרוממת בבית יהודי.
ואז קרה מה שקרה.
מבחוץ שיכל אקדח ומחדרים אימה.
קמו הנערים, צעירים כל כך, באו ועלו לירושלים ולא חלמו למצוא את עצמם באמצע זירת טרור. עזבו את משפחות המארחים וחיפשו בעיצומה של שבת קודש את האוטובוס הראשון הזמין שייקח אותם חזרה אל תל אביב הבטוחה (?)
והכאב ממלא את הלב.
כנראה שגם כדי לחוות שבת אמתית שמחה ורגועה נזקקים לזכויות מיוחדות.
ואין לדעת מדוע הנערים האלה, עם העיניים התמימות, הסקרניות, הצמאות לראות ולהכיר מקרוב לא זכו. כלומר, זכו חלקית ממש. מעט שבמעט.
ואם יש דרך לצייר איך נראה חורבן, נראה שזו בדיוק התמונה: נערים יהודים צעירים שלא יודעים מה זה להיות יהודים, ולעומתם אויב רע ומר שנלחם ביהודים אך ורק כי הם יהודים.
3.
ותחושה נוספת שעולה, ושיש להתמודד עמה היא נושא ההפגנות.
בזמן שמשפחות שכולות מלוות את יקיריהן הי"ד למנוחת עולמים, נעמדים צעירים חמומים בזירת הפיגוע וזועקים נקמה.
במבט ראשון, הלב מזדהה עם זעקת לבם הצעיר.
הרי לא ניתן להישאר שלווים מול זוועה בלתי נתפסת כזו.
מול רצח אנשים תמימים ברחובות.
ועדיין...
עדיין!
לא זו הדרך. לא ככה.
כיהודים מאמינים בני מאמינים אנו יודעים שרק בורא עולם הוא קל נקמות. ושהמחבל הנתעב נשרף כעת בגיהינום ללא כפרת עולמים.
מה תעזור נקמת בשר ודם לנשמות הקדושים הי"ד???
מה ערך יש להרג ולקריאות "מוות לערבים"? האם בהרג ערבים ננוחם? האם באמת כך יירגע הלב המתגעגע, החסר? האם מהרג כנגד הרג יתמלא הלב שלעולם יישאר נכסף לעוד מפגש אחד, עוד החלפת מבט, עוד מילה אם היקרים שאינם?
גם בעת כזו, כשכולנו נסערים, כאובים והמומים, יש להישמר מלהתגרות באומות ולהצהיר הצהרות שיסלימו את המצב. מה לעשות, עדיין בגלות אנחנו. טרם נושענו.
4.
ועוד נקודה: הרצח המתועב אירע באופן אירוני דווקא ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה. עוד תזכורת לכך שמאז חרב בית המקדש דם יהודים טהור ונקי ימשיך להישפך על ידי שונאי יהודים רק בגלל שנאת עולם לעם עולם.
לא מדינת ישראל
לא משטרת ישראל
לא צבא ישראל
ימנעו את נרטיב השנאה של אומות העולם נגד היהודי הנצחי.
היינו שם לפני שמונים וארבע שנים.
וקודם לכן וגם אחר כך – בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו.
והקב"ה מצילנו מידם.
רק נקודה למחשבה: אילו היה המחבל הנתעב מגיע רק שעה קודם, היה פוגש עשרות מתפללים שיוצאים מבית הכנסת. אילו היה מגיע שעה אחר כך היה פוגש שוב עשרות אנשים היוצאים ללמוד בליל שבת או לשולם זוכער וחזרה הביתה מאירוח בסעודות.
גם כאן, בתוך האש והעשן והשכול נמצא ד' יתברך.
5.
הקב"ה ייתן כוח למשפחות האבלות וינחם אותן יחד עם כל בית ישראל. שלוות השבת שהופרה היא קריאת השכמה לכולנו. להתעורר מהתרדמת שאפפה אותנו ולקרוא ביתר שאת למי שבראנו. לייחל לביאת משיח צדקנו בקרוב ולתחיית המתים במהרה בימינו, אמן.