בס"ד
1.
מכירים את הלשעברים? אלו אנשים שבמעבר חד, חותך, עברו ממקום אחד על הקצה של הסקאלה עד לקצה הכי מנוגד והפוך. מדובר באנשים שהיו אי פעם בתפקידי ניהול ועכשיו כבר אינם. השבוע יצא לי לדבר עם מנהלת כזו. היא החליטה, מכל מיני סיבות שלא כאן המקום לפורטן, לפרוש לפנסיה מוקדמת. לכאורה החיים היפים. מכיוון שהייתה בכירה מאוד בחברה ומכיוון שהיו להם סיבות שונות לרצות לפצות אותה היא מקבלת פנסיה כמעט מלאה ובהתאמה למשכורת הגבוהה שבה השתכרה כבר מהיום הראשון. ושלא כמו שמקובל לחשוב, עברה כבר חצי שנה מאז שפרשה ולרגע לא משעמם לה. לכאורה הכל טוב. אז איפה העוקץ?
2.
הכאב העיקרי שלה יושב על זה שפתאום יותר מדי הרבה נשים שהיו עד לפני חצי שנה החברות הכי טובות, שלחו משלוחי מנות לפני פורים והתקשרו לומר שנה טובה לפני ראש השנה, פתאום כל אלו לא מכירות ולא זוכרות אותה. "אני חושבת שאני יכולה לכתוב מחקר חברתי", כך היא אומרת, "על תגובות של נשים שמתברר להן שאני כבר לא בתפקידי הרם", היא מגחכת ונאנחת ביחד. "יש את אלו שמתקשרות ומתחילות לבקש משהו, ואז, כשאני אומרת להן שכבר עזבתי, הן ממהרות לומר: אה, אז מי עכשיו במקומך? מה מספר הטלפון שלה? וסוגרות את הטלפון. הלו??? עבדנו ביחד עשר שנים, שיתפת אותי לא מעט בחייך, היו כמה וכמה פרויקטים שהרמנו ביחד ופתאום כלום???" "יכול להיות שהן נבוכות", אני מנסה לסנגר, "שלא נעים להן מול המצב בו פתאום את נעדרת סמכות". "יכול להיות בהחלט", מסכימה חברתי, "אבל זה נכון רק לגבי חלקן. חלק אחר, לא נעים לומר, הוא אינטרסנט ומתאים לו להיות בקשרים אתך רק אם יש להם משמעות לגביהם בפעם אחרת". "חבל, כי אפילו אינטרסנטים צריכים להבין שהעולם הוא עגול. ואם תחליטי עוד שנתיים לקבל עלייך משרת ניהול במקום אחר? מה אז???" אני אומרת. ובאמת, זה העולם שלנו. היום אתה למעלה ומחר אתה למטה ולהיפך. אני מספרת לחברתי על אישה שהתייחסה מאוד לא בכבוד לעובדות שלה. היא הייתה רודנית וקשה בצורה יוצאת דופן. אלא שיום אחד בבואה לחתן את בתה, חשקה משפחתה בשידוך מאוד מיוחד וחשוב. היא לא חלמה שהסיבה שהצד השני הוריד אותם הייתה... כי אמו של המשודך היא אחות של אחת העובדות במקום עבודתה.
3.
חברתי מסכימה אתי, אבל מחדדת נקודה אחרת: "אני בכלל הייתי רוצה לראות עולם שבו אנשים רואים קצת מעבר. אם סיפרת לי על שדכניות שלא נאה להן לעבוד עם אנשים שלא מניבים שידוך בלחיצת כפתור, אלא רק עם כאלה שהכל 'חלק' אצלם ותיק-תק הן סוגרות מולם שידוך, הנקודה היא בעצם אותה נקודה. בורא עולם לא שלח אותנו לכאן כדי לצבור כסף או מעמד. כמה חסד יכול כל אחד לעשות דווקא דרך הפוזיציה שבו הוא נמצא כרגע. את בקשר עם מנהלת מכל סיבה שהיא? תני לה תחושה שהיא נחוצה ואהובה גם אם פרשה ואין לה כעת השפעה. אני כשהייתי בתפקידי בניהול תמיד ניסיתי להקשיב, לשמוע, לתת לאנשים פינה חמה ולא לסגור יום עבודה בלי שעשיתי משהו שהוא נטו בשביל בורא עולם. שלא יהיה לי ממנו לא פרסום ולא כבוד ולא שום תועלת. ובהשאלה לתחום השדכניות: נכון, את צריכה להתפרנס. מה דעתך לעשות תשעים אחוזים מהשידוכים שלך למען פרנסה אבל בכל חודש גם לקחת שידוך אחד מורכב יותר ולתת לאנשים תחושה שאת סופרת גם אותם?"
4.
אני אומרת לחברתי את מה שמלווה אותי כל העת: "אצל הקב"ה אין חשובים יותר וחשובים פחות. אצל הקב"ה כולנו בנים אהובים. הוא ורק הוא משפיל גאים ומגביה שפלים. אצלו האישה שיושבת עכשיו ברווחה ומתחננת לסיוע אינה שונה מאשת עסקים שחולשת על עשרות סניפים. העבודה שלנו כאן בעולם הזה היא לדמות לבורא עולם. מה הוא חנון אף אנו נשתדל ללכת בדרכיו ולהיות חנונים. מה הוא רחום אף אנחנו נשתדל להיות רחומים". חברתי נאנחת ואומרת: "וזה באמת מה שחשוב. לזכור בכל רגע בחיים שהכל ממנו והוא ורק הוא בוחן כליות ולב". יום אחד, חברות, כולנו נעזוב את המשרות ואת הטייטלים שמאחוריהם אנחנו מסתתרות. הבה נוודא שהאנשים מסביבנו ירגישו שלא דרכנו עליהם בדרך להצלחה החולפת הזו.