בס"ד
1. שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלוקינו. ימי בין הזמנים העליזים והשוקקים שוב נעצרו עם התפשטותה של הידיעה המרה על סילוקו של הכהן הגדול מאחיו, מרן חכם שלום כהן זצוק"ל. איבדנו גדול בתורה שפיאר את דורנו, שהגן עלינו בכוח שקידתו והתמדתו העצומה. כמה תורה אבדה לעם ישראל עם הילקחו מאתנו של תלמיד חכם כה עצום שכל חייו היו שקידת התורה והתמדתה. התחושה הראשונה שמרעידה את הלב היא: העולם חסר עכשיו כה הרבה תורה. כמה אנחנו צריכים לדאוג. אנחנו נמצאים כעת באחרית הימים, רגע לפני ביאת משיח צדקנו, וזקוקים לכל גרם של הגנה ושמירה בדור אחרון זה. אוי מה היה לנו.
2.
האמת שאני מרגישה קטנה מכדי לכתוב על ענק בענקים שכזה. מי אני ומה אני שאכתוב על גדול עצום בתורה שהייתה כל חייו וכל מהותו??? אפילו רופאו בבית חולים על סף פטירתו תיאר איך כל הזמן עסק בלימוד, גם תוך כדי בדיקות בהיותו על ערש דווי ממש. התורה היא שהעניקה לו את העוז והתעצומות לעמוד בפרץ מול תופעות בשולי המחנה ולומר ללא חת את דבר ד'. הרב לחם את מלחמתה של תורה בשלל נושאים העומדים על הפרק, בין השאר עמד בפרץ נגד פגעי האקדמיה, נגד גיוס חרדים לצה"ל, עלייה להר הבית, וכל נושא פשרנות וויתור, אפילו מזערי, על צביונו של הציבור הירא את דבר ד'. הרב פעל גדולות ונצורות למען ביסוסו של ציבור בני התורה, למען חיזוק האברכים ומוסדות החינוך לבני האברכים, ואם אנחנו זוכים לראות עולם התורה הספרדי מפואר, פורח, מלבלב, מוציא מתוכו מאות ואלפי אברכים יראי שמיים מרוממים שהתורה היא כל מהותם וחייהם – לחכם שלום כהן יש חלק גדול בכך. התורה שהייתה כל חייו העניקה לו כוח לברך – וברכותיו, ברכות כהן, התקיימו. צדיק גוזר והקב"ה מקיים. בנם של קדושים היה. כל חייו מרגע לידתו חי על התורה הקדושה. היה קדוש מרחם ממש. אביו, הרב אפרים כהן, היה ראש ישיבת המקובלים 'עוז והדר' בישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה. הרב נקרא על שם הרש"ש הקדוש, המקובל רבי שלום שרעבי זצוק"ל.
3.
ואם נחשוב שהרב היה עשוי ללא חת, גיבור מלחמה, הרי שלרב הייתה יכולת שיש רק לגדולי ולגאוני עולם – לרדת מרום מדרגתם כדי לתת תחושה טובה לאחר. לתת מילה טובה, חיוך, לטיפה ועידוד גם לפחותים בעם. לעמך בית ישראל שקיוו לברכתו וגם לילדים ואפילו לתינוקות. לא אחת ולא שתיים זכו בעם ישראל לראות את הרגש הפורץ מלבו הטהור של גדול ישראל בעת שלחם את מלחמת התורה על צביון עם ישראל ומדינת ישראל. כשהיה מתחנן על נפש העם, נגד הרס חומות הדת בארץ ישראל, היה לפתע פורץ בבכי קורע לב שלא היה מי שיכול לעמוד בפניו. בכי טהור של מי שכל כולו מסור לעשות רצון בוראו וכואב לו באמת כאשר מנסים לשבור את חומות הקדושה ולפגוע ברצונו של אבא שבשמיים. וכמה כאב לו הניסיון לעשות רפורמה בקומה הכשרה. הרב הורה כי עשרות אלפי הילדים הלומדים ברשת תלמודי התורה של 'בני יוסף' יקראו שני פרקי תהילים בעת הדיון בבג"ץ על ביטול הרפורמה. ואכן, בג"ץ דחה את הרפורמה. השאלה מה יהיה עכשיו, לאחר שהרב הגדול איננו. אנחנו זקוקים לזכויות נוספות כדי לשמור על קדושתו של עם ישראל, כי זכויות כה רבות אבדו לנו בשבוע זה.
4.
רק לפני זמן קצר, עם פרוס ימי בין הזמנים, כתב הרב מכתב כה חזק ונוקב על מהותו האמתית של בין הזמנים. "אל בני התורה היקרים המסולאים בפז, ד' עליהם יחיו, באתי בזאת בקריאה של חיבה לקראת ימי 'בין הזמנים', בהיות והתורה היא מהדברים הצריכים חיזוק באופן תדיר, ואין מזרזין אלא למזורזין, ובפרט בימים אלו אשר לדאבון לב רבים קמו עלינו מבית ומחוץ, ומנסים להצר את רגלי לומדי התורה, שומה עלינו להתחזק ביותר. הנה ימי 'בין הזמנים' נועדו על מנת לאפשר את החלפת הכוחות, כדי לשוב ביתר שאת וביתר עוז לשקוד על תלמודכם, אך בוודאי כי גם מנוחה זו צריכה להיעשות כדרכה של תורה, כיאה וכיאות לבני התורה בסדר ובמחשבה תחילה. והדגיש ראש הישיבה: "ולא ייתכן שיעבור על האדם יום אחד ללא לימוד התורה, שחלילה לא יהיה בבחינת 'אם תעזבני יום –יומיים אעזבך', והמנצל את זמנו ב'בין הזמנים' יכול להספיק הן לחזור על תלמודו, והן ללמוד בחלקי התורה שאינם נלמדים במהלך השנה. וכבר מילתנו אמורה כי המנצל זמנים אלו יכול לזכות לכתרה של תורה ולהיות תלמיד חכם אמתי. נשיא מועצת חכמי התורה קרא לבני התורה, שהיו קרובים כל כך אל לבו, להקפיד ולקדש שם שמיים: "ובזמנים אלו שכל אחד שב לביתו ולמקומו, מתחזקת חובת קידוש ה' בכל הנהגותינו והליכותינו בבית ובחוץ, וכל אחד יקפיד שיהא שם שמיים מתאהב על ידו". וחתם הרב: "יהי רצון שיהפוך הקב"ה ימים הללו לימי ששון ושמחה, ונזכה לביאת גואל צדק ולבניין ירושלים בב"א". אוי לנו כי לא זכינו. מי ייתן ואכן בקרוב יבוא משיח צדקנו ויקומו שוכני עפר ויאמר די לצרותינו.