בס"ד
1.
יצא לי לאחרונה להשתתף באיזה פאנל כשבשלב כלשהו אמרה המנחה: ועכשיו ישאלו הבנות את הכותבות שאלות ספונטניות. ובלי קשר בכלל, קמה אחת הבנות והכריזה שהיא רוצה לשאול שאלה בעניין ה... התמחויות. ברגע הראשון לא הבנתי במה מדובר, כי כשאני הייתי בסמינר, וזה לא היה לפני מיליון שנה, קראנו לזה "מסלולים". ברגע השני רציתי לומר שזה לא בדיוק קשור לתחום העיסוק שלי, אבל ברגע השלישי כבר קמה זעקה גדולה ומרה. בנות תיכון בכל הגילאים, אלו שזה קשור אליהן יותר ואלו שקשור פחות, זעקו: "לאאאאאאא!!!" אז לא, לא עסקנו בנושא של המסלולים. סליחה, של ההתמחויות. אינני יועצת לימודים ומעולם גם לא הייתי. אבל הלחץ, המתח והזעקות שנייה לפני שחזרנו לעסוק בתחום הכתיבה גרמו לי לחשוב כמה מחשבות.
2.
כשאני הייתי ב"מסלולים", שוב, לא לפני מיליון שנה, משאת הנפש של רובנו הייתה עדיין "להיות מורה". אי-אז, כשמורה עם תיק על הכתף שזוכה לחנך את בנות ישראל היה החלום של כל נערה, חשבונותינו הקסומים נעו במסלול די ברור וידוע מראש: איך, למען ד', נצליח להיכנס לתחום הכי חלק והכי מהר שאפשר. רובנו קראנו בשלב כלשהו בחיינו הצעירים את ספרה של חוי רוזנברג "על אש נמוכה", והרגשנו שאנחנו נדע לנהל את הסיטואציה טוב יותר מגיבורת הספר, וסליחה מאותה גיבורה-חלשה על שאינני זוכרת את שמה. למי שכבר גדלה על ז'אנר ספרי-המתח-מבוססי-ההפרעות-הנפשיות שצץ אחר כך, הנה תמצית הספר ההוא: גיבורת הספר הלא גיבורה בכלל התחתנה אל תוך משפחה חשובה בהחלט שבה כולן מורות חשובות בישראל. היא גם ניסתה בכל ליבה ונפשה להיות מורה על אף שהוצרכה ללא מעט פרוטקציה ותפילות. למעשה, לא ממש הצליחה להחזיק כיתה והתענתה עד מאוד עם הפרעות מרושעות של תלמידות קלות דעת. בסוף הספר מוצאת את עצמה הגיבורה פותחת חנות בגדים וחיה בתקופה של הסתרה ופחד עד להשלמה ולגילוי של חמותה שהכלה הנחמדת היא לא בדיוק מהזן שעליו חלמו במשפחה. הספר נגמר כמובן בהשלמה עם המציאות ושלום על בנות ישראל.
3.
ההוראה יצאה מהאופנה, ונעשה גם אופנתי להתבכיין על המצב בו חלק הארי של בנות הסמינרים פונות ללימודי מחשבים. המציאות, כמו תמיד, מורכבת יותר ואינה צבועה רק בשחור-לבן. תחילה מקצוע ההוראה. במציאות של ימי כילדה, היו גם מורות שלאו דווקא חלמו על המקצוע, ההוראה מעולם לא הייתה משאת נפשן והן נעדרו כישורי הוראה בסיסיים. וכן, כריזמה ורטוריקה הן בהחלט בסל. חייבים אותן בעידן של טכנולוגיה והפרעות קשב וריכוז. כולן היו מורות כי כולן היו מורות. ככה זה עבד. הייתה הסללה ברורה לתפקיד, ומי שנשא בתוצאות היו התלמידות. בימינו, מורות שבחרו במקצוע הן כאלו שחלמו עליו בימים ובלילות, שרואות במקצוע שליחות אמתית, ושכל רצונן הוא להעמיד ולהעצים תלמידות. השורה התחתונה: אנחנו כציבור מרוויחים בעיקר מורות איכותיות יותר, מסורות יותר, שחוקות פחות. המציאות החדשה פועלת גם לטובת המורות החדשות. בזכות העובדה שהמקצוע התאוורר, ישנה יותר אפשרות להתבסס בו. מורות שבעבר חיכו עשר שנים לקביעות, מקבלות היום משרה קבועה במחצית מהזמן או פחות. גם לעובדות במקצוע ההי-טק ישנם יתרונות שאין למקבילות המורות. המאמץ הפיזי שמוציאה מפתחת תוכנה נמוך בהרבה משל מקבילתה המורה, מה שמאפשר לה לחזור הביתה ולהיות אם רעננה, רגועה ושמחה יותר. כאמור, החיים מלאי מורכבויות ואין צד אחד ברור ונחרץ.
4.
נשאר רק ענין פעוט ממש. חסר משמעות כמעט. הכסף. ביני ובינך מהו. איך אומרים אצלנו? כסף הוא לא הדבר הכי חשוב בחיים. יש גם זהב. אז תחילה, דיברתי לאחרונה עם מורה חשובה מאוד, מרכזת באחד הסמינרים הגדולים. היא אמרה לי בפה מלא שבימינו מורות יכולות להגיע בקלות לסכומים יפים עם השקעה בתחומי התמחויות מיוחדים, השתלמויות וכן הלאה. אבל בעידן שבו כולם קונים מכולם וכולם מוכרים לכולם הגיע הזמן לפתוח את העיניים ולהבין שפרנסה רק ד' נותן, הדרך? היא לגמרי שלנו. בואו נשים את הדברים על השולחן: לא כולן מתאימות לעבוד בהיי-טק. לא לאורך שנים. לא כל מי שעובדת בהיי-טק אכן מאושרת ומרוויחה טוב יותר מחברותיה העוסקות במקצועות מגוונים ומעניינים. כמו שמראיינת נשים רבות על בסיס שבועי, קבלו מדגם של מקצועות מעניינים שנשים עוסקות בהן ומרוויחות הרבה. (כן, במקרים מסוימים אפילו יותר מהיי-טקיסטיות, כי הרי סיכמנו שהכל תלוי ברצות ד' ובישועתו): יועצת משכנתאות, סוכנת ביטוח, בעלת קייטרינג, כותבת תוכן, מאבחנת דידקטית, מתווכת. והנה גם מקצועות לגמרי מחוץ לקופסא: מתחזקת דירות להשקעה של מיליונרים מחו"ל, מגייסת תרומות למוסדות וארגונים.
5.
אני הייתי פותחת מסלול אחר בסמינרים. מה דעתכן על מסלול "אמונה וביטחון"? מה אתן חושבות על מסלול "הנני בידך"? מי כמונו יודע שעל מה שקורה בחשבון הבנק שלנו מופקד רק אחד ויחיד ובזה צריך להשתלם הרבה לפני שלומדים פיתוח תוכנה או הוראה.