בס"ד
1.
לצורך אחד הפרויקטים בהם עסקתי השבוע, היה עלי להשיג מידע מישראלי יורד בשם דודו, החי היום בדאלאס, טקסס. היה קשה מאוד להשיג אותו, הבנאדם מנהל חברה של שלוש מאות חמישים עובדים, ולא בדיוק עונה לטלפונים. כנראה שנדנדתי הרבה יותר מדי והוא נכנע. אני יודעת להיות נודניקית כשזה חשוב לי. ובכל מקרה, הרי אני לא אמורה לפגוש את הישראלי הזה אי פעם, אז מה אכפת לי?
הוא התגלה כמקור מידע אמין ביותר, ששווה את זמן ההשקעה (והנדנוד...) שלי. בסוף השיחה, אמר משהו שהפתיע אותי.
"איפה אתם גרים?"
"בירושלים", עניתי.
"תוכלו לבקש ממישהו מהמשפחה שהולך לכותל להזכיר אותי לתפילה?"
אמרתי בלי נדר, רשמתי את השם, ו... וביני לביני חשבתי כמה מדהים ומוזר הדבר שמישהו אי שם, מדאלאס, צריך להזכיר לי כמה הארץ שלנו יקרה, חשובה נדירה ואהובה.
2.
את התזכורת השנייה קיבלתי בשיחת טלפון היום. התקשרה בת דודה מארצות הברית שלא שוחחה אתי שמונה שנים אולי. דיברנו שיחה כזו של איפה אנחנו היום מאז הפעם האחרונה בה דיברנו. הייתה הרבה נוסטלגיה בשיחה הקצרה הזו, אבל גם מחשבה של: מתי בעצם ניפגש שוב? וכמו ברוב השיחות שאני מנהלת עם אנשים המתגוררים מעבר לים, בירכנו זו את זו שבקרוב יבוא משיח בן דוד ויקבץ את כולנו מכל קצוות הארץ וניפגש בירושלים הבנויה.
3.
התזכורות האלה חשובות לנו הישראלים דווקא בעידן שאחרי הקורונה, כשאנשים ממהרים לברוח, עושים הכל כדי להשיג כרטיס טיסה לאנשהו ברחבי תבל. אנחנו חיים בזמן בו אל-על מדווחת על הישגים רבעוניים פנטסטיים, ורשות שדות התעופה לא מתגברת על העומסים. הי, ואפילו העיתונים שלנו מלאים בתיאורים עוצרי נשימה על טיולים בדרום אפריקה או בניו יורק. (בראשונה לא הייתי. השנייה? ובכן, לטעמי משעממת ממש. תגידו לי מה אנשים מוצאים בגורדי השחקים האלו. מה יופי יש בגושי הברזל הכעורים בלי טיפת שאר רוח). בתוך בהלת הנסיעות, שלא לומר – הבריחות, אנחנו שוכחים קצת את היופי של הארץ הקטנה והקסומה שלנו.
4.
הנה בחינה קצרה לחברות מגיאורגיה, אוסטריה וספרד (מקבץ שאספתי מעלוני הפרסום שלנו):
והנה מקבץ נוסף של מקומות יפים בארץ ישראל. אנא בחני את עצמך מתי היית שם לאחרונה:
5.
פגשתי פעם לראיון קבוצה של בנות מחו"ל שבאו לכאן לשהות של שבועיים מחנה ולסיור בארץ ישראל מקצה לקצה. כמה מרענן היה לראות את הארץ דרך עיניהן של מטיילות. הן סיפרו לי על רמת הגולן והכרמל, הכינרת וחיפה, מדבר יהודה וכמובן – ירושלים עיר הקודש בעיניים נוצצות!!!
באיזשהו רגע לא הייתי בטוחה אם אנחנו מדברות על אותה ארץ בדיוק...
6.
משה רבינו כל כך השתוקק והתפלל להגיע לארץ ישראל. הרבה תפילות כמניין ואתחנן. ארץ הקודש. ארץ שהמעלות הרוחניות הנשגבות שאפשר להשיג בה דווקא אי אפשר להגיע אליהן בשום מקום אחר. גדולי הצדיקים: הגאון מוילנא, החפץ חיים, תלמידי הבעל שם טוב הקדוש ועוד ועוד כל כך השתוקקו והתאמצו ורצו להגיע עדיה, ולא היה זה בזמנים של מטוסים על כנפי נשרים... אלא בזמנים של טלטלות דרך קשות ומפרכות.
דורות של יהודים נכספים שליבם במזרח והם... בסוף מערב. או בסוף מזרח. בואו נדע להעריך את המתנה הזו. לקום לבוקר של ארץ ישראל ולומר: תודה ד' שזכיתי להגשים את מה שאבות אבותיי רק חלמו עליו. תודה שבכל יום ובכל רגע אני זוכה לקיים בלי מאמץ את מצוות יישוב ארץ ישראל. אמר פעם אחד הרבנים שהציונים לקחו לנו את היכולת לשמוח ממצוות יישוב ארץ ישראל. בואו נתבונן בזכות הגדולה ונגיד בקול גדול: לא, אני לא ציונית. אני כן יהודייה. יהודייה ששמחה ומאושרת לגור בארץ ישראל ולקיים בה את תורת ישראל.