בס"ד בשנת התרנ"ה (1895), שמונה שנים לפני המצאת המטוס על ידי האחים רייט, טען הלורד קלווין, גדול המתמטיקאים והפיזיקאים בתקופתו, כי "מכונות כבדות מהאוויר לעולם לא יעופו". הוא הוכיח באופן מתמטי שמטוס הוא רעיון המרחף באוויר ועל כן לא יעוף.
לא נעים.
ההיסטוריה שופטת אנשים במבחן התוצאה. לכן תמיד כדאי להוכיח את עצמנו יותר במעשים ופחות בדיבורים...
כמה פעמים אנחנו נושכות את הלשון לאחר שמישהי אחרת יצאה עם מיזם כה גאוני בפשטותו עד שאנחנו אומרות לעצמנו: אוף, איך יכול להיות שאנחנו לא חשבנו עליו קודם? זה היה ממש על קצה האצבעות שלנו, זה דגדג לנו חזק, כמעט-כמעט היינו שם... אבל לא. היא עשתה את זה לפנינו.
איך זה קורה???
יכול להיות שהיו לה כלים מאוד ישימים וחדים שיש ביכולתם להפוך רעיון מרחף באוויר למשהו אמתי, חי ובועט.
כן. ממש כך.
לפעמים ההבדל בין משהו ערטילאי אבל חזק לבין פתרון בר קיימא שנותן מענה אמתי למצוקה של אנשים הוא הידע שמאפשר ליצוק רעיונות לכלים של עשייה.
בהרצאות שאני מעבירה בסמינרים על יצירתיות ורעיונאות יישומית, שזה תחום מרתק ויחסית חדש המעניק כלים ישימים שהופכים רעיונות למיזמים פעילים, אני מדגישה שוב ושוב: אין כמעט דבר כזה בלתי אפשרי. יש רק להשתמש בכלי חשיבה אפקטיביים שיהפכו את הבלתי אפשרי – לאפשרי.
אני אוהבת לספר את סיפור המדען הגאון (ולא נעים, אבל כן... השיגעון): במלחמת העולם השנייה התמודדו כוחות הברית מול איום קשה שלא נמצא לו פתרון – הצוללות הגרמניות היו מגיחות פתאום במעמקים ממקום בלתי צפוי, מתקיפות את צי האויב ונעלמות כלעומת שבאו לאחר שהותירו מאחוריהן הרס והרג וחורבן. לא מעט ניסו בעלות הברית למצוא פתרונות שיאתרו את הצוללות בשלב מוקדם או יאפשרו לחמוק מהן.
בשלב מסוים הגיע מדען גאון והניח המצאה מהפכנית על השולחן: ירתיחו נא בעלות הברית את מימי האוקיינוס עד שיתאדו, וכך ניתן יהיה בקלות ובפשטות לאתר את צוללות האויב. "פנטסטי", אמרו מפקדי בעלות הברית, "אבל איך מבצעים את זה?" ענה המדען: "על זה תחשבו אתם. אני הבאתי את הרעיון, עכשיו תראו איך לבצע אותו!"
אז כן, כדי לקדם רעיון שיהיה חדשני וישנה את הדרך שבה אנשים פועלים, צריך לחשוב על רעיון שאפשר ליישם אותו בשטח.
בואו תראו איך זה עובד שלב אחר שלב.
אולי בזכות הטור הזה גם תצליחו ליצור מוצר אחד משלכן. הנה, למשל, כלי אחד מכלי החשיבה היצירתית היישומית.
כולנו נסענו יותר מפעם אחת בכביש 6, אבל בוודאי לא שמנו לב להמצאה הגאונית בפשטותה הנמצאת בשול הכביש: בכל שול כביש אחר, על פני עשרות כבישים ברחבי הארץ, משורטט קו הפרדה על מנת לסמן את הגבול בין הכביש לבין השול. בכביש 6, לעומת זאת, שול הכביש מסומן באמצעות מוצר אחר: פס הפרדה שהוא גם פס הרעדה!
במילים אחרות: בכל פעם שנהג חולם או נרדם ונוסע לכיוון שול הכביש, פס ההרעדה מחזיר אותו חזרה אל הכביש הראשי. כך מייצג פס ההפרדה שתי מטרות יחד: גם סימון וגם מניעה פיזית של ירידה אל השוליים. גאוני, נכון?
לכלי החשיבה היצירתי-יישומי הזה קוראים: כלי האיחוד. לוקחים תכונה אחת של המוצר ורותמים אותו לטובת שימושים נוספים.
קחו למשל את המנוע החשמלי. האם ידעתן שכאשר כלי רכב חשמלי עומד בפקקים עוברת האנרגיה של המנוע בחזרה אל המצבר החשמלי, וכך צובר הרכב אנרגיה נוספת לשימוש בנסיעות עתידיות? בשעה שכלי רכב רגיל משחרר אנרגיה אל חלל העולם ומזהם אותו, משמשת האנרגיה של עמידה בפקקים להזנת כלי הרכב עצמו!
זהו שימוש מופלא בכלי האיחוד! כולנו מכירים כלים שונים ומשונים המאחדים שימושים שונים אל כלי אחד.
אפילו המקלף הפשוט שלנו, המכיל בקצהו זיז נוסף המאפשר לחתוך חתיכות בולטות מתפוחי האדמה הוא בעצם כלי המאחד שני כלים יחד! ב
אחת הסדנאות שנתתי בסמינרים ביקשתי מהבנות המוכשרות לחשוב על כלי שהן מכירות ולהציע מה ניתן לעשות בו כדי לתת לו ערך מוסף.
אחת הבנות הציעה הצעה מרתקת: בסמינר מחלקים לפני שבוע מבחנים לוח מבחנים גדול ובו משובצים כל המבחנים לשבועות הקרובים. אפשר לצרף אל הלוח דבר אחד קטן שביכולתו לשפר את חווית החזרה של כל בת לקראת המבחן. כמה פשוט, ככה חכם. מכניסים ליד כל מבחן מספר טלפון ייעודי להשארת הודעות ושאלות באותו מקצוע. כאשר יש לבת שאלה על חומר למבחן הספציפי, היא יכולה להשאיר אותו בקו ובנות אחרות יענו לה.
בצורה כזו חכמת ההמונים באה לידי ביטוי בעזרה לחזרה למבחן, וגם – חשוב לא פחות – דרך ההקשבה לשאלות ומתן מענה לשאלות חוזרים בעצם שוב על החומר.
מבריק, לא?
הנה שימוש פשוט בכלי האיחוד. הרי אף בת לא תאבד את לוח המבחנים וכך הנגישות לקווי העזרה לחברות תהיה הכי גדולה שיש.
האמת היא שבפתרון הזה יש שימוש בכלי יצירתיות ורעיונאות יישומית נוספים: שיטת ריבוי הממדים בחשיבה, שיטת החשיבה הדינמית ושיטת הוספת הגורם, אבל בינתיים כבר נגמר לי העמוד, והעיקר: זכיתי ללמד אתכן היום כלי חדש שימקד את החשיבה שלכן: שיטת האיחוד.