1.
ועוד פעם דם קדושים וטהורים שנשפך כמים בחוצות ירושלים. זעקת הנרצחים מהדהדת באוזננו. והשקט שאחריו. והלם המשפחות שהתכוננו בשמחה לקראת שבת קודש יום מנוחה והפך לאבל מחולם. האמת, כבר היה לי טור מוכן והיה לי ברור מאוד מה אני רוצה לכתוב בו. התחבטויות והתמודדויות של שגרה. אבל בורא עולם דורש מאתנו משהו. ואין פה, אין פה שגרה. רק מלראות את תמונות שני הילדים הטהורים מוצפות העיניים בדמעות. את תמונתו של אברך עול לימים שזה עתה נישא ואשתו נותרה אלמנה צעירונת.
2.
אחד הדברים שאנחנו תמיד שואלים את עצמנו בהזדמנויות כאלה הוא איך. איך ממשיכים. איך אנשים מסוגלים לנוע קדימה, לפעול לאחר כזו טרגדיה. דיברתי עם חברה שעברה חוויה שבעולם החיצוני, אנשים יקראו לו "צרה". "את לא מסוגלת להבין איזו קרבת אלוקים אני מרגישה", היא אמרה. שתקתי. כי באמת לא הייתי מסוגלת להבין. מה שבעיני הבשר שלי נראה היה כמו אסון בלתי אפשרי נתפס בעיניה כמו... קרבת אלוקים!!! כלומר, למראה עיניים נראה ששתינו חיות באותו המרחב וחוות את אותן חוויות, אבל האמת היא שכל אחת מאתנו חווה את אותה חוויה בדיוק במרחב רוחני אחר. העולם שלנו הוא לחלוטין לא הפרשנות השכלית של מה שנראה לעינינו. ישנם רבדים אחרים, עמוקים, אלוקיים שמטעינים את ההתרחשויות פה בעולם שלנו. לי זה נראה רע. פשוט רע. ולה – האישה שמתמודדת בפועל עם החוויה הקשה – לה דווקא טוב!!! הרוח האנושית שלנו יכולה לנסוק גבוה באופן שישאיר את כל מי שמחובר אל הסיבות האנושיות הרחק מאחור. זה הרבה מעבר לומר "הקב"ה נותן כוחות מיוחדים לאנשים מתמודדים", על אף שגם זה נכון. נכון מאוד. זה לומר שבעצם, לא רק שבורא עולם נותן לאנשים כוחות, הוא מעלה אותם לספירות אחרות של חוויה והבנה של המציאות. הם נעשים מחוברים יותר לאמת האלוקית של התרחשויות ופחות לצורה בה הדברים נראים בעיניים גשמיות, ארציות.
3.
פעם, כאשר אך פתחתי את העיניים להכיר את העולם שסביבי, לצאת קצת מחוץ לבית ולחצר הסמוכה ולהכיר עוד חוויות וצורות חיים, הייתה לי מסקנה ראשונית, בראשיתית: העולם נחלק לשניים. ישנם האנשים המתמודדים והאנשים שאינם מתמודדים. יש את אלו שהכל טוב ונחמד ומאיר להם בחיים, ולעומתם את ה'מסכנים' – אלו שלא ממש הולך להם ויש להם צרות והתמודדויות. עברו עוד כמה שנים טובות לפני שהבנתי שאני לא מבינה. שאין לי כלים להעריך מהי התמודדות ומהו טוב ומהו רע. ושהאמת היא שמה שבעיניי נראה לפעמים טוב מוחלט עלול להיות עבור השני רע מוחלט ולהיפך. ובסוף בסוף כולנו מתמודדים מסיבה מאוד פשוטה: כי בדיוק לכן הגענו לעולם.
4.
פעם שאלה אישה אחת את הרב: "החיים שלי יחסית טובים. יש לי בעל מסור, ילדים מקסימים ורק לאחרונה זכיתי לחבוק עוד תינוק מתוק". "מה השאלה, אם כן?" בירר הרב. וכאן העלתה האישה שאלה שמטרידה רבים מאתנו. "אבל אני תמיד פוחדת מתי... מתי כל האושר הזה ייפסק פתאום!" ענה לה הרב תשובה מטלטלת מצד אחד אבל פשוטה בישרותה מצד שני: "אבל הרי בשביל ההתמודדויות הגענו לכאן לעולם!" זו אמת נוקבת מצד אחד אבל מרגיעה מצד שני. כי אם הכל לא צפוי – אז הקשר וההישענות שלנו על אבא שבשמיים היא הדבר היחיד הצפוי והאמתי.
5.
דווקא בימים שהציבור כל כך עסוק בהם במערכת המשפט בישראל מגיע הפיגוע הנורא הזה ונותן פרופורציה לכל מה שקשור לשלטון. כי השלטון האמתי אינו נתון לשופטי בג"ץ כאלה ואחרים וגם לא לראשי ממשלה. השלטון רק לאלוקים הוא. לד', ורק לד' המלוכה. ורק הוא יתברך יכול לחבוש ולנחם וללטף את נשמות משפחות ההרוגים והפצועים. מצפה ביחד עם כל עם ישראל לביאת משיח צדקנו במהרה!!!